מאת: ד"ר גיא וולפין – מנהל הפורום
שיניים עקומות? בולטות? חיוך לא יפה? רווחים בין השיניים או דווקא שיניים צפופות "שרוכבות" אחת על השנייה?
במאמר זה נסקור הפרעות סגר שונות נפוצות ושיטות שונות לטיפול בהן, כמובן שכל מקרה הינו בפני עצמו ויכול להיות מקרה קל או מקרה מסובך. חלק מהמקרים ייפתרו בעזרת יישור שיניים, וחלק בשיטות אחרות או שילוב שלהן (למשל ציפויי חרסינה). מומחה ליישור שיניים (אורתודנט) הינו רופא שיניים שעבר התמחות ארוכה ומורכבת של 4 שנים בנוסף על לימודי רפואת השיניים, ועבר בחינות התמחות והינו בעל רישיון מומחה. רשימה של מומחים לאורתודנטיה יש באתר שלנו או באתר משרד הבריאות.
מאמר זה מחולק לשני חלקים: הראשון הוא תיאור של מכשורים ושיטות ליישור שיניים באופן כללי, והשני הוא תיאור והסבר של בעיות הסגר הנפוצות מכולן (או "למה הרופא התכוון… השיניים שלי עקומות…")
אחת השיטות הוותיקות והנפוצות ביותר ליישור שיניים ופתרון לבעיות סגר. על כל שן מדביקים באמצעות דבק מיוחד "קוביות" (שנקראות בשפה המקצועית "סמכים" ובאנגלית "brackets") שעליה בליטות שונות. הרופא מחבר בין הקוביות בחוטים מיוחדים ובגומיות מיוחדות בכדי לקבוע את עדמת השיניים הרצויה ולגרום למתיחה ומשיכה במקומות שונים, וללחץ ודחיפה במקומות אחרים, תוך כדי סיבובים והטיות. התהליך מזיז את השיניים בכיוונים ובזוויות הרצויות, והינו הדרגתי ואיטי. מפגישה לפגישה הרופא מאבחן את ההתקדמות ויכול לשנות את מיקום הקוביות ו/או הגומיות ו/או את החוטים. בסיום יישור השיניים והגעה למצב האופטימלי הרופא יסיר את כל המכשור הנ"ל, ויקבע את השיניים בכדי לשמר את התוצאה.
בחלק מהמקרים אפשר לבקש מהרופא שיתקין קוביות/חוטים/גומיות ממתכת או שקופים או צבעוניים.היתרון – מעט יקר יותר, אך בעיני רבים המצב אסתטי יותר
גשר זה והסמכים שלו (החלקים שמודבקים לשיניים) מורכבים בצד הפנימי של השיניים ולא ייראו כלפי חוץ. מטעמי אסתטיקה ולפעמים ממבוכה, ישנם מטופלים המעדיפים ביצוע של סמכים מצידה הלינגואלי של השן. יחד עם היתרון האסתטי, לשיטה זו מספר חסרונות – לא כל אורתודונט משתמש בה, דרושה עבודת מעבדה להכנת הסמכים לפי מטבע אישי, ואינה מתאימה לכל ליקויי הסגר. כמו כן הגשר יקר יותר בהשוואה לגשר רגיל.
במקום גשר ליישור שיניים, בחלק מהמקרים אפשר לבצע סט של פלטות נשלפות קשיחות (=סדים) שבכל אחת מהם מכוונת הטייה של אחת השיניים או יותר, ואחת לשבועיים-שלושה מחליפים לפלטה הבאה. כל התכנון מבוצע דיגיטלית בעזרת הרופא והמעבדה, ונוסחאות המיוחדות מאפשרות חישוב די מדוייק מה יקרה בכל שלב ואיך להתקדם. היתרונות – מאוד אסתטי ובלתי נראה, מאוד פרדיקטבילי (פחות או יותר אפשר לדעת כמה זמן הטיפול יימשך), הפטלות נשלפות כך שאפשר לאכול ולנקות שיניים בקלות, לעומת גשר רגיל שבו שרידי מזון לרוב נתקעים בין חלקי הגשר ובין חלקי השיניים והחניכיים). החיסרון – עלות גבוהה יותר מאשר גשר רגיל.
מכשיר הנועד לקבע את השיניים לאחר סיום הטיפול האורתודונטי. הריטיינר יכול להיות נייד וניתן להסרה מהפה ע"י המתרפא (="פלטה נשלפת"), או קבוע (fixed), למשל "ספלינט", שאינו ניתן להסרה ע"י המתרפא.
לאחר סיום יישור השיניים יש לקבע אותן זו לזו בכדי שלא ינועו בחזרה לכיוון המקורי שלהן או לכיוונים אחרים. ברוב המקרים מדביקים חוט מתכת דק בצד האחורי של השיניים שעברו יישור בדרך דומה לזו שמדביקים גשר ליישור שיניים. לאחר מספר שנים הרופא יכול לקבוע מתי להוריד את הספלינט.
שומר מקוםברוב המקרים של עקירת שן חלבית במועד שהינו רחוק מבקיעת שן קבוע מתחתה, מבוצע מתקן קטן מקומי סביב השן שמגיע עד לשן הסמוכה ומונע את תזוזת השיניים לאחר העקירה, ומאפשר שמירת מקום מרווח מספיק לבקיעת השן הקבועה בהמשך.
משמש להזזת לסתות או שיניים. בדר"כ מחובר לאזור הצוואר, אך יש גם כאלה לאזור הראש, ומקיף את הלסת שאותה רוצים להעתיק לאחור או לפחות למנוע גדילתה.
משמש לפתרון בעיית חך צר וגבוה, בדר"כ. המכשיר מורכב בצד הפנימי של הלסת העליונה ומפעיל לחץ על השיניים והעצם, ומאפשר לדחוק אותן כלפי הלחיים והשפתיים ובכך להרחיב את הלסת. במתקן (שמכונה גם "עכביש") יש קפיץ שניתן לכוונון, ואפשר בבית להתאים את מידת הלחץ הרצויה מדי פעם, לפי הוראות האורתודנט.
מונע מציצת אצבע – כשמו כן הוא… מציצת אצבע לתקופות ממושכות כולל חלק מהמבוגרים שממשיך לעשות כך מתוך שינה בעיקר הינה הרגל מזיק שעלול לגרום לתזוזת שיניים ממקומן עד כדי היווצרות בעיות סגר קשות כגון מנשך פתוח.
חלק מהמקרים הקשים של ליקויי סגר ייפתרו בעזרת כירורגיה ולא רק במיכשור הרגיל במרפאה, למשל עיוותי לסתות כתוצאה מטראומה או בעיות בהתפתחות הלסתות מלידה (ע"ר גנטי או פגמים מלידה). ניתוחים מסובכים אלו כוללים חיתוך הלסתות באזורים שונים וקיבוען מחדש בזוויות שמתקנות את עיוות הסגר או קרובות לזוויות האופטימליות, וידרשו קיבועים שונים וטיפולים המשכיים. את הניתוחים יבצעו רופאי שיניים שהינם מומחים לכירורגיה פה ולסת בשילוב עם מומחים ליישור שיניים.
בחלק זה נתאר בקצרה את בעיות הסגר הנפוצות שגורמות צורך לטיפול ביישור שיניים, כמובן שכל מקרה הינו מורכב בדרך כלל ממספר בעיות שונות שמשתלבות ביחד למצב הייחודי לכל מטופל ומטופל. בחלק מהמצבים התוצאה הסופית תהיה נפלאה, ובחלק מהמקרים יהיה צורך בתוספות והשלמות מנושא אסתטיקה דנטלית, כגון כירורגיה של חניכיים בלייזר, השתלות שיניים חסרות, ציפויי חרסינה וכולי.
ד"ר אנגל הוא אחד מענקי רפואת השיניים המודרנית. הוא הראשון שתיעד וחקר באופן סיסטמתי את הפרעות הסגר השונות. ההגדרות שלו הן הבסיס החשוב של כל אבחנה באורתודנטיה עד היום, ובעיקר הוא מתייחס לעמדת הניבים (שן מס' 3) ולעמדת הטוחנת הראשונה (שן מס' 6).
הטוחנת התחתונה קדמית בחצי תלולית לטוחנת העליונה. זהו המצב הנפוץ באוכלוסייה – (כ-75%) ונחשב סגר נורמלי, אך בכל זאת איננו סגר אידיאלי ומושלם (ideal occlusion), כיוון שייתכנו הפרעות סגר גם במצב זה כמו צפיפות שיניים או מרווחים בין השיניים, שיניים בזוויות שונות ("עקומות" או "מסובבות") וכולי.
מראה הפנים מהצד הינו ישר וסימטרי (פרופיל אורתו-גנטי)
הטוחנת התחתונה אחורית לפחות בחצי תלולית לטוחנת העליונה. סה"כ 20% מהאוכלוסייה, כאשר מחציתם סובלים משיניים חותכות עליונות בולטות לעומת לסת תחתונה שקועה (div1) , ובקרב מחציתם השיניים החותכות העליונות נמוכות מאוד ומכסות לחלוטין או כמעט לחלוטין את החותכות התחתונות (div2), מצב שנקרא גם "מנשך עמוק" (deep bite).
מראה הפרופיל – הלסת התחתונה אחורית יותר מהלסת העליונה (פרופיל רטרו-גנטי), ולעיתים גם קטנה יותר מהרגיל.
הטוחנת התחתונה קדמית לפחות בחצי תלולית לטוחנת העליונה. סה"כ 5% מהאוכלוסייה, אשר סובלים משיניים חותכות התחתונות בולטות לעומת הלסת העליונה. המצב מכונה גם cross-bite (חד צדדי/דו צדדי/שלם).
מראה הפרופיל – בדר"כ המראה הוא גם של לסת תחתונה וסנטר מאוד גדולים ובולטים (פרופיל פרו-גנטי), לעיתים גם עם לשון גדולה מהרגיל (מאקרו-גלוסיה).
השיניים האחוריות נסגרות כרגיל, אך אין חפיפה בין החותכות מקדימה, ויש רווח בין החותכות העליונות והתחתונות. בדר"כ נגרם בגלל הרגל של מציצת אצבע עד גיל מאוחר, דחיפת לשון קדימה או לשון גדולה מהרגיל
חוסר מקום לבקיעת שיניים בקשת אחידה ומושלמת (לעיתים המראה הוא של שן "רוכבת" על שן אחרת ו/או שיניים שבקעו במקום חריג מהמקום הרגיל שלהן ("בקיעה אקטופית")
סיבות: פער בין גודל השיניים לגודל הלסתות, מידע גנטי, אובדן מוקדם של שיניים נשירות (בעקבות חבלות או עקירות), עששות נרחבות, אנקילוזיס (קיבוע השן לעצם לאחר טראומה), שיניים סופר-נומרריות (עודפות), שיניים כלואות (כולל שיני הבינה שיכולות לדחוף את השיניים האחרות) ועוד.
בדר"כ הכוונה לרווח בין שתי החותכות המרכזיות העליונות. עלול להגרם בגלל פרנולום גדול מדי (רקמת החיבור בין השפה העליונה לקו החניכיים), שן עודפת (סופר-נומררית) שהיא שן שנוצרת בטעות והינה מיותרת, ולעיתים כלואה בין החותכות העליונות בתוך הלסת, סיבה אחרת היא ציסטות זיהומיות או התפתחותיות. ייתכן גם והלסת גדולה יותר מהמימד הרגיל ו/או השיניים קטנות מדי, ויש עוד סיבות נדירות יותר.
קו האמצע של הלסת העליונה שונה מקו האמצע של הלסת התחתונה
שן בוקעת במיקום חריג מהמיקום בו היא אמורה להיות
שן מסובבת סביב ציר האורך שלה
"חיוך מלא חניכיים" – הפרעה אסתטית עקב קו חיוך גבוה מאוד ו/או חניכיים בולטות מאוד ביחס לשיניים ולשפתיים.
לשון גדולה מהרגיל. עלולה להיות בגלל מצב סיסטמי חריג (למשל תסמונת דאון או עמילואידוזיס), או בפני עצמה בצורה וגודל חריגים. עלולה לגרום ללסת תחתונה גדולה ו/או תזוזת שיניים ו/או נשימת פה ו/או ליקויים בדיבור.
Microdontia
שן או שיניים קטנות מהרגיל. המקרה הנפוץ ביותר של מיקרודונטיה היא ה–Peg Shaped Lateral , שן חותכת צדדית (לטרלית) עליונה קטנה ומחודדת, דמוית יתד או משולש. יש קשר גנטי. כמו כן רואים שיני בינה קטנות מהרגיל (פחות נפוץ מלטרליות). כאשר מדובר במספר גדול של שיניים קטנות ייתכן קשר לגמדות ע"ר חסר בהורמוני גדילה (Pituitary Dwarfism), אם כי זהו מצב נדיר.
שן או שיניים גדולות מהרגיל. מצב נדיר יותר ממיקרו-דונטיה. לעיתים – בגלל איחוי שתי שיניים עובריות (נבטי שיניים). מקרים קלאסיים הם חותכות בולטות ומוארכות ("שיני סוס", "שיני ארנבת") או ניבים גדולים ומחודדים ("שיני ערפד"). כאשר מדובר במספר גדול של שיניים גדולות, יתכן קשר לענקות בגין עודף בהורמוני גדילה (Pituitary Gigantism), אם כי זהו מצב נדיר.
חוסר שיניים מלידה. יכול להיות מוחלט או חלקי, יכול להיות שהמשנן החלבי תקין אך במשנן הקבוע שן אחת או יותר לא נוצרות. בחלק מהמקרים האלו השן החלבית תשרוד שנים רבות בפה בלי שום בעיה אך בחלק מהמקרים שן חלבית כזו תהפוך ניידת ברבות הזמן ותנשור, ויהיה צריך לשקם את המקום בהתאם למקרה (למשל יישור שיניים או גשר או השתלת שן).
שן עודפת. מצב נדיר יותר מאשר חסר של שיניים. 90% מהמקרים של שיניים עודפות הם בלסת העליונה (מקסילה), בעיקר במשנן קבוע.
תקופת המשנן המעורב
בגילאים 6-9 שנים בממוצע, כאשר החלביות הקדמיות נושרות והקבועות נמצאות בתחילת בקיעתן או קצת אחרי, עצמות הפנים הן של ילד – אך השיניים הנובטות הן של מבוגר וגדולות במראה ובצורה. חלק מהשיניים שבוקעות יכול להיות במיקומים שנראים להורים חריגים או מוזרים, וייתכן מצב שהחותכות לא נושרות ומאחוריהן בוקעות הקבועות, וכמובן כל שן בוקעת בזמן שונה מהשנייה… ולכן השלב מכונה גם "הברווזון המכוער" (ugly duckling)…
גודל ורוחב הלסת בין שני הניבים, מקום המיועד לבקיעת ארבע השיניים החותכות. במצב אידיאלי, סה"כ רוחב החותכות שווה לגודל זה.
כשרוחב החותכות גדול יותר מהמרווח הבין ניבי, תיווצר בעיה של צפיפות
כשרוחב החותכות קטן יותר מהמרווח הבין ניבי, תיווצר בעיה של מרווחים (דיאסטמות)
תוכן נוסף שעשוי לעניין אותך:
דלקות חניכיים – מהן הסיבות וכיצד לטפל
הלבנת שיניים – דרכים ושיטות
רופא שיניים לילדים – פדודונטיה
** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים
כל הזכויות שמורות להסתדרות לרפואת שיניים בישראל
כיכר דיזנגוף 9, תל אביב יפו
