נתוני ההבריאות העולמית מציגים עליה מתמדת בשכיחות סוכרת סוג 2 בקרב האוכלוסיה. גורם מרכזי בהתפתחות התנגודת לאינסולין הינה עליה במדדי ההשמנה. במאמר זה ננסה להצביע על קשר בין השמנה לבין מחלת חניכיים.
השמנת יתר הופכת בשנים האחרונות למגפה כלל עולמית, המעוררת דאגה בקרב הגורמים העוסקים בבריאות הציבור. המדד המקובל להערכת השמנת יתר הוא מדד ה- BMI (body mass index), מדד זה מחושב ע"י שקלול המשקל והגובה (טבלה מס' 1). מדדים מקובלים נוספים הם: יחס מותן-ירך (Waist Hip Ratio), אחוז שומן בגוף והיקף מותניים. מדדים אלה משמשים ככלי חיוני במחקר אפידמיולגי ענף, אשר מגלה כי בד בבד עם התגברות התופעה נגלים תחומים נוספים המושפעים ממצב זה. גם בתחום רפואת החניכיים נמצאו השלכות הרסניות של השמנת היתר. במטה-אנליזה שנערכה על סמך סקירה הספרות ע"י Chaffee & Weston בשנת 2010, נמצא כי קיים קשר בין השמנת יתר לשכיחות מחלה פריודונטלית, כמו כן קיימת שכיחות גבוהה יותר של השמנת יתר בקרב נבדקים עם אובדן תאחיזה פריודונטלי. בנוסף נמצא קשר לינארי בין ערכי ה BMI והיקף המותניים לשכיחות המחלה הפריודונטלית.
טבלה 1: הקלסיפיקציה בינלאומית לתת משקל, משקל יתר והשמנת יתר על פי BMI.
| Classification | BMI(kg/m2) | |
| Principal cut-off points | Additional cut-off points | |
| Underweight | <18.50 | <18.50 |
| Severe thinness | <16.00 | <16.00 |
| Moderate thinness | 16.00 – 16.99 | 16.00 – 16.99 |
| Mild thinness | 17.00 – 18.49 | 17.00 – 18.49 |
| Normal range | 18.50 – 24.99 | 18.50 – 22.99 |
| 23.00 – 24.99 | ||
| Overweight | ≥25.00 | ≥25.00 |
| Pre-obese | 25.00 – 29.99 | 25.00 – 27.49 |
| 27.50 – 29.99 | ||
| Obese | ≥30.00 | ≥30.00 |
| Obese class I | 30.00 – 34.99 | 30.00 – 32.49 |
| 32.50 – 34.99 | ||
| Obese class II | 35.00 – 39.99 | 35.00 – 37.49 |
| 37.50 – 39.99 | ||
| Obese class III | ≥40.00 | ≥40.00 |
Source: Adapted from WHO, 1995, WHO, 2000 and WHO 2004.
מחקרים במדינות רבות בעולם מצאו קשר בין מדדי השמנת יתר לשכיחות המחלה הפריודונטלית. במחקר שנערך בירדן, ע"י Khader ועמיתיו בשנת 2009 נמצא כי שכיחות מחלת חניכיים גדולה פי 3 בנבדקים עם BMI≥30 בהשוואה לבעלי BMI<25, על פי מאמר זה גם מדדי ההשמנה האחרים, יחס מותן-ירך, אחוז שומן בגוף והיקף מותניים, מראים קורלציה דומה עם שכיחות המחלה הפריודונטלית. ממצאים דומים דווחו גם ע"י חוקרים בטורקיה, יפן, קוריאה ופינלנד (Ylöstalo et al 2008; Morita et al 2010; Han et al 2010; Kim et al 2011; Saxlin al 2011).
Haffajee ועמיתיה דיווחו בשנת 2009 על כך שמעבר לקורציה עם נוכחות מחלת חניכיים נמצאו רמות גבוהות של חיידקים פתוגנים פריודונטליים, מסוג Tannerella forsythia באנשים עם BMI גבוה, גם ללא נוכחות אובדן תאחיזה. החוקרים פירשו ממצא זה כגורם סיכון להתפתחות מחלת חניכיים באותם אנשים בעתיד. ממצא זה קבל חיזוק ע"י Morita ועמיתיו אשר דיווחו בשנת 2011 כי במהלך מעקב בן 5 שנים נבדקים עם BMI גבוה הראו נטייה גבוהה יותר להתפתחות מחלת חניכיים בהשוואה לבעלי BMI תקין. במחקר אשר התפרסם לאחרונה מדווחים Gorman ועמיתיה (2011) כי במהלך 27 שנות מעקב נבדקים עם BMI ≥30 הראו עליה של 41-72% בסיכון להתקדמות מחלה פריודונטלית ביחס למתרפאים בעלי BMI והיקף מותניים תקינים.
בכדי לחקור את הקשר בין שתי המחלות נעשה שימוש במודלים מחקריים בחיות המדמים מצב של השמנת יתר. במחקר שערכו Branch-Mays ועמיתייה בשנת 2008 במודל קופים, נמצא כי תזונה דלת קלוריות (הפחתה של 30%) הביאה להפחתה בהרס רקמות התאחיזה במודל מחלת חניכיים ניסויי. במחקרים שנערכו במודל חולדה, נמצא שבחולדות "שמנות" במודל מחלת חניכיים ניסויי רמות סמני הדלקת כ TNF-α ו- CRP בסרום עולים באופן משמעותי ביחס לחולדות רגילות (Endo et al 2010), במחקר נוסף במודל זה נמצא כי בחולדות "שמנות" נראה הרס מוגבר של רקמות התאחיזה עם סמנים לסטרס חימצוני ברקמת החניכיים ובסרום (Tomofuji et al 2009). במודל של השרית מחלת חניכיים ע"י ליגטורה (ligature-induced periodontitis) נמצא שבקרב חולדות שסבלו מהשמנת יתר עקב דיאטה עשירה בפחממות, היתה נסיגה גרמית מהירה יותר מקבוצת החולדות שהיו במשקל גוף תקין (Verzelleti et al. 2012).
השמנת יתר מהווה למעשה אחד מהמרכיבים של בעיה עמוקה יותר, הסינדרום המטבולי. הסינדרום המטבולי כולל 6 מאפיינים על פי ה- American Heart Association (AHA) (Grundy et al 2004):
1. Abdominal obesity – הנמדדת בהיקף המותניים.
2. Hypertension – יתר לחץ דם.
3. Atherogenic dyslipidemia – רמות טריגליצרידים גבוהות בשילוב רמות HDL נמוכות.
4. עמידות לאינסולין.
5. Proinflammatory state – עליה ברמות CRP בסרום.
6. Prothrombotic state – עליה ברמות plasma plasminogen activator inhibitor (PAI)-1 ו- fibrinogen בסרום.
עפ"י Kushiyama ועמיתיו (2009) נמצא כי המצאות 3 ממרכיבי הסינדרום המטבולי ומעלה מהווה גורם סיכון להחמרה במצב פריודונטלי פי 2.13-2.34. Morita ועמיתיו (2010) דיווחו כי המצאות 2 ממרכיבי הסינדרום המטבולי מהווה גורם סיכון להחמרה במצב פריודונטלי פי 2.2, כאשר גם מרכיב 1 מעלה הסיכון פי 1.4. יתר לחץ דם ורמות טריגליצרידים גבוהות נמצאו בקורלציה עם עומק כיסים פריודונטלים.
כנגד המידע הרב המצטבר על הקשר בין השמנת יתר ומחלת חניכיים עומד מחקרם המפתיע של Kongstad ועמיתיו משנת 2009 שנערך בדנמרק אשר מצא קורלציה הפוכה בין ערכי BMI ואובדן תאחיזה פריודונטלי ולמעשה מציג "אפקט מגן" של השמנה כנגד מחלת חניכיים.
מחקר חשוב שעומד להתפרסם בקרוב נערך בבוסטון ע"י Gorman ועמיתיו. השאלה המרכזית שנשאלה במחקר היתה האם שינויים במשקל הגוף יכולים לחזות התפתחות של מחלת חניכיים. לשם כך נבדקו במהלך 4 עשורים 893 גברים לא סוכרתים. בודקים שעברו קליברציה חישבו את אותם אתרים שהציגו עומק כיסים מעל 3 מ"מ. ממצאי המדידות הדגימו שגברים שעלו במהלך שנה ב0.19 ק"ג ויותר הדגימו עליה גדולה יותר של בכמות האתרים עם עומק כיסים של 3 מ"מ ומעלה. כמו כן, עליה בעובי הזרוע (מדד נוסף להשמנה) גם היתה קשורה להתדרדרות במחלת החניכיים. המחקר הינו יחודי מסוגו מאחר ובדק בשונה ממחקרים אחרים, שהיו מחקרים רוחבים, את ההתפתחות של מחלת החניכיים כתלות בעליה במסת הגוף.
לנוכח המידע המצטבר אין ספק כי אכן קיים קשר בין השמנת יתר ומחלת חניכיים, אך יתכן וחוזקו של קשר זה משתנה באוכלוסיות שונות. גם המנגנונים האחראים לקשר זה עדיין לא ברורים לנו ועל כן קיים צורך במחקרים נוספים בנושא בשני המישורים.
רשימת ספרות
כל הזכויות שמורות להסתדרות לרפואת שיניים בישראל
כיכר דיזנגוף 9, תל אביב יפו
