בחודשים האחרונים העולם כולו מתמודד עם האתגר הרפואי הגדול ביותר מזה עשורים רבים: נגיף ה- COVID 19 ובשמו העממי נגיף הקורונה. המגיפה כפי שהוגדרה ע"י ארגון הבריאות הבינלאומי הציבה בפני העולם הגלובלי מגבלות קשות בהנתן שחיסון וטיפול יעיל במחלה אינם בנמצא. ועל כן, תוכנית טיפול מניעתית (prevention) מקבלת משנה תוקף בתקופה זו יותר מתמיד. מצאנו לנכון לסקור בפני הרופאים את חשיבות המניעה באחד מתחומי רפואת השיניים: הפריודונטיה, כפי שבאה לידי ביטוי בטיפולי התחזוקה. אנו סבורים שבתקופה הקרובה טיפול התחזוקה יתפוס נפח נכבד בארסנל הטיפולים במרפאה הבאה לידי ביטוי בטיפולי התחזוקה שאנו הרופאים מבצעים. קריאה מועילה.
הקדמה- סיווג ושכיחות המחלה הפריודונטלית
מחלת החניכיים (פריודונטיטיס) הינה מחלה זיהומית המורכבת ממספר גורמים אתיולוגיים. האבחנה מתייחסת לאובדן פתולוגי של מערכת התאחיזה של השן [1], אשר נמדדת קלינית באמצעות פרוב פריודונטלי בנוסף לעדות רדיוגרפית של אובדן העצם האלבאולרית. שכיחות המחלה תלויה בהגדרתה ערך הסף שלה, אוכלוסיית המחקר ואופן הבדיקה. הגדרת מקרה פריודונטאלי צריכה אם כן לכלול שלושה רכיבים: (א) זיהוי מקרה כפרידונטאלי (ב) סיווג המחלה (ג) תאור המצב הקליני ואלמנטים נוספים שמשפיעים על הניהול הקליני, פרוגנוזה והשפעות בעלות השפעה רחבה יותר על בריאות הפה והגוף [2]. בשנים האחרונות, הוצגה מערכת סיווג המתבססת על staging & grading להגדרת המקרה הפריודונטאלי; staging תלוי בחומרת המחלה וכן במורכבות הטיפול בה בעוד ש- grading מספק מידע משלים על מאפייניה הביולוגים של המחלה לרבות היסטוריה שמבוססת על אנליזת שיעור ההתקדמות [2].
כיצד נגדיר מטופל כמטופל פריודונטאלי? (1) כאשר ישנו אובדן של התאחיזה clinical attachment level (CAL) אינטרדנטאלי בשתי שיניים או יותר שאינן צמודות. (2) ≥3 mm CAL בוקאלי או אוראלי, עם כיסים של ≥3 mm בשתי שיניים או יותר, בתנאי שאובדן התאחיזה אינו מקושר לסיבות שאינן פריודונטאליות (כדוגמת רצסיה מטראומה, עששת צווארית, אובדן CAL באספקט הדיסטאלי של טוחנת שניה באסוציאציה עם מלפוזיציה של טוחנת שלישית או עקירתה, נגע אנדודונטאלי שמתנקז דרך הפריודונטיום המרג'ינלי ושבר שורש ורטיקלי) [2]. בארה"ב, מוערך כי 8.9% מהמבוגרים סובלים ממחלת חניכיים מתקדמת, בשכיחות גבוהה באזורים בהם ההכנסה נמוכה והאוכלוסיה מבוגרת. מחקרים בגרמניה מראים שמחלת החניכיים, אשר מוגדרת כביטוי של אובדן תאחיזה מעל 3 מ"מ נמצאת בקרב כ95% מהמבוגרים ו99.2% מהקשישים, ומחלת חניכיים חמורה הינה בשיעור של 16.9%-48% מהמבוגרים והקשישים. הטווח הרחב של השכיחויות הינו תוצאה של שימוש בהגדרות שונות למחלה. הממוצע העולמי של מחלת חניכיים חמורה הוערך בשיעור של 11%, וכולל מדינות עם בריאות פריודונטאלית מועטה[1].
הטיפול במחלת החניכיים ובביטויה כדוגמת פגמים גרמיים סביב השיניים כולל מספר שלבים הניתנים לחלוקה ל: שלב סיסטמי, שלב אנטי-זיהומי, שלב מתקן ותחזוקה. שלושת השלבים הראשונים משלבים דיסיפלינות שונות ברפואת השיניים ונמצאים תחת הגדרת הטיפול הפריודונטאלי האקטיבי – active periodontal therapy (APT). מטרת שלושת השלבים שנזכרו היא להשיג בריאות אוראלית מיטבית ולצורך כך הטיפול האקטיבי יכול להימשך שבועות עד מספר חודשים. מטרת השלב הרביעי הינה לשמור על תוצאות הטיפול הפריודונטאלי האקטיבי ועל פריודונטיום יציב לאורך זמן. שלב זה מוגדר כטיפול פריודונטאלי תומך – supportive periodontal therapy (SPT), והוא נחשב לגורם משמעותי בהצלחה ארוכת טווח [3]. מטרת סקירת הספרות להדגיש את חשיבות הטיפול הפריודונטאלי התומך וההיענות לתחזוקות, הצגת השפעתם על הפריודונטיום, שיניים ושתלים במצב בריאות ובמצבים סיסטמים שונים. בנוסף, להבין את הרעיון העומד בבסיס קביעת תדירות התחזוקות על סמך הפרופיל הפריודונטאלי והסיסטמי של כל מטופל.
היענות ובריאות פריודונטאלית
ההיענות לתחזוקה נחשבת לגורם משמעותי בשמירה על בריאות החניכיים. מחקר רטרוספקטיבי משנת 2002 הדגים בקרב 142 מטופלים עם היענות טובה לתחזוקות במשך 10 שנים לפחות, כי לאחר ניתוחי חניכיים, הכיס הפריודונטאלי הממוצע אשר היה מעל 6 מ"מ ירד משיעור של 21.8% ל 0.1% ונשאר מתחת ל3% גם לאחר 8 שנים של תחזוקה [4]. מחקר אחר הדגים בקרב מטופלים, אשר דבקו בתוכנית תחזוקה, עומק כיסים ממוצע קטן יותר לעומת מטופלים שלא הגיעו כלל לתחזוקות [3]. במחקר אורכי במרפאה פרטית, אשר נערך במשך 30 שנה הודגמה שמירה על גובה העצם בקרב מטופלים אשר הגיעו לביקורי תחזוקה תכופים [5]. סקירת ספרות מקיפה של מחקרים עם מינימום 5 שנים של מעקב לאחר טיפול פריודונטאלי ניתוחי או לא-ניתוחי, הראתה התקדמות של מחלת החניכיים בהקשר להיגינה אוראלית לקויה והיענות נמוכה לתחזוקה [6]. במחקר פרוספקטיבי של 6 שנות מעקב לאחר APT במטופלים עם מחלה פריודונטאלית מתקדמת, מטופלים אשר הגיעו לתחזוקות תכופות לפי תוכנית מסודרת והיו תחת מעקב שמרו על סטנדרטים גבוהים של היגיינה אוראלית לא הראו שינויים בתאחיזת השן. לעומת זאת, מטופלים אשר לא היו בתוכנית תחזוקה מסודרת הראו סימנים של הדרדרות בפגישות המעקב [7]. במחקר רטרוספקטיבי אשר בדק מעקבים בין 5-18 שנה לאחר טיפולים פריודונטאלים, פרטים אשר לא השלימו את מספר או תכיפות התחזוקות המומלצות הראו הרעה בססטוס הפריודונטאלי שהתבטא ביותר אתרים עם דימום (bleeding on probing – BOP) ואתרים עם כיסים של 6 מ"מ ויותר [8].
לסיכום: תחזוקות תכופות הינן הכרחיות למניעת והקטנת הידרדרות בריאות מערכת התאחיזה של השיניים.
תחזוקה ואובדן שיניים
הדרדרות מחלת החניכיים עלולה להוביל לאובדן שיניים. חשיבות התחזוקה בהקשר של אובדן שיניים, הודגמה לאחרונה בסקירת ספרות משנת 2019 בה נמצא כי הסיכון לאובדן שיניים הינו נמוך יותר באופן סטטיסטי במטופלים אשר מגיעים לביקורי תחזוקה תכופים [9]. במחקר אורכי של שינויים ברקמה הפריודונטאלית, במטופלים אשר הינם בסיכון גבוה למחלות חניכיים, רוב אובדן השיניים היה בסימוך גבוה עם מחלת חניכיים פרוגרסיבית לאורך 12 שנות של טיפול פריודונטאלי תומך [10]. יתרה מזאת, שיעור אובדן שיניים ועצם מוגבר הודגמו בפרטים אשר לא דבקו בתוכנית התחזוקות לאחר ביצוע פרוצדורות כירורגיות, לעומת פרטים שהיו מתוחזקים באופן שוטף [11][12].
לסיכום: חשיבות התחזוקה מוכחת בהקשר של אובדן שיניים במטופלים אשר לא מגיעים לתחזוקות פריודונוטאליות באופן סדיר.
תחזוקה ומחלות חניכיים סביב שתלים דנטלים (פרי-מוקוזיטיס ופרי-אימפלנטיטיס)
מחלות החניכיים סביב השתלים הינן תוצאה של גורמים אתיולוגים רבים ובינהם גם החיידקים [13]. בדו"ח קונצנזוס על טיפול בפרי-מוקוזיטיס סביב שתלים, הוערך כי השכיחות הינה 43% [14]. ישנן עדויות חזקות לכך שישנו סיכוי מוגבר להתפתחות פרי-אימפלנטיטיס אצל מטופלים עם היסטוריה של דלקת חניכיים כרונית, ובקרת פלאק ירודה ללא טיפול תחזוקתי שוטף לאחר החדרת שתלים [15]. במחקר רוחבי הודגם כי היענות לתחזוקת שתלים מעל לשנתיים הינה קריטית למניעת פרי-אימפלנטיטיס במטופלים בריאים [16]. יתר על כן, בסקירת ספרות על שתלים תחת טיפול תומך של מינימום 3 שנים, נמצאה שרידות גבוהה יותר בטווח הבינוני-ארוך, זאת עם שיפור במצב הקליני ורמות עצם יציבות ברוב המטופלים [17]. במעקב של 5 שנים אחר מטופלים עם דלקת חניכיים סביב שתלים (פרי-מוקוזיטיס) נמצא שבקרב פרטים בקבוצה אשר עברה תחזוקות תכופות היו 8% מקרי פרי-אימפלנטיטיס, לעומת 43.9% בקבוצה בה לא עברו תחזוקות תכופות [18]. ישנן עדויות כי ישנו סימוך בין חוסר בתחזוקות פריודונטאליות שנתיות במטופלים אשר מאובחנים עם פרי-מוקוזיטיס ברקמה הסובבת את השתלים לבין סיכון מוגבר להחמרת הפרי-מוקוזיטיס והפיכתה לפרי-אימפלנטיטיס [18]. על כן, הטיפול בפרי-מוקוזיטיס נחשבת לפרוצודורה מניעתית. טיפול תומך של 5 שנים בשתלים אשר עברו פרוצדורה ניתוחית, הניב רזולוציה של פרי-אימפלנטיטיס ב כ42% מהשתלים [19].
לסיכום: תחזוקה פריודונטלית חיונית במניעת המעבר מפרי-מוקוזיטיס לפרי-אימפלנטיטיס.
תחזוקה ושרידות שתלים דנטאלים
תחזוקת שתלים דנטאלים בעלת השפעה גדולה על שרידות השתלים. בסקירת ספרות של סלבי ועמיתיו הודגם שבכדי להשיג שרידות ארוכת-טווח והצלחה של שתלים, ישנו צורך בביצוע תחזוקה ופרוצדורות אנטי-זיהומיות [20]. במחקר רטרוספקטיבי שערכו קבוצתו של גי נמצא כי פרטים ללא תחזוקות הדגימו שיעור הישרדות מצטבר נמוך ביותר בהשוואה לנבדקים תחת תחזוקות שוטפות. לעומת זאת, מטופלים אשר עברו תחזוקה פעם בשנה או פחות, אחוז הכשלון ירד ב60% [21]. תחזוקה פריודונטאלית, על בסיס שנתי לפחות הינה פקטור מכריע לשרידות השתל. במחקרם הרטרוספקטיבי, מצאו שטיפול תחזוקתי לאחר החדרת שתל הוריד את אחוזי הכשלונות ב80%.
לסיכום: שרידות שתלים תלויה בגורמים רבים המרכזי שבהם היא התחזוקה הפריודונטלית.
תחזוקה וזיהוי נגעים בחלל הפה
חשיבות רבה קיימת לזיהוי מוקדם של נגעים טרום ממאירים ופתולוגיות אחרות בחלל הפה. במהלכה, מתבצעת סקירה של השפתיים, מוקוזה, שיניים, חניכיים ולשון [22]. עדויות עדכניות מראות כי סקירה של החלל האוראלי בקהילה בעלת ערך רב בהפחתת התמותה מסרטן הפה בקרב אוכלוסיות בסיכון גבוה [23[[24][25]. ביקורים בתדירות מסודרת במרפאת השיניים הכוללים סקירה מקיפה של רקמות חלל הפה יכולים להוביל לזיהוי מוקדם של פתולוגיות.
תחזוקה בקרב מטופלים סוכרתיים
אחת מההפרעות המטבוליות בעלות השכיחות הגבוהה ביותר ששיעורה הולך וגדל בשנים האחרונות היא הסוכרת. הקשר הדו סיטרי בין סוכרת ומחלת חניכיים נחקר במחקרים רבים [26][27]. במחקר מטה-אנליזה הודגם כי טיפול פריודונטאלי מוביל לשיפור בשליטה ברמות הסוכר [28]. כמו כן, מחלת חניכיים חמורה יכולה להיחשב כגורם סיכון לשליטה גליקמית ירודה [29]. פרטים עם שליטה גליקמית ירודה הציגו התקדמות מהירה יותר של פריודונטיטיס ואובדן שיניים לעומת פרטים לא סוכרתיים [30]. ירידה משמעותית במדדי HbA1c והפחתת היפרגליקמיה הוצגו במעקב של 24 חודשים במטופלים סוכרתיים מתוחזקים היטב [31][32][33][34]. אולם, ישנם מחקרים שמצאו מעט שיפור עד כדי כלל לא שיפור בשליטה הגליקמית לאחר טיפול פריודונטאלי במטופלים עם מחלת חניכיים מתונה או מתקדמת [35][36][37]. במחקר שבדק את רמות advanced glycation end products (AGEs) מצא כי רמת AGEs בנוזל הקרוויקולרי גבוהה יותר בחולים סוכרתיים עם מחלת חניכיים, זאת לעומת פרטים בריאים עם/ללא מחלה פריודונטאלית [35]. למרות המחלוקות הקיימות בנוגע להשפעת הטיפול הפריודונטאלי על הירידה בערכי המוגלובין מסוכר, יש לקחת בחשבון את הסדנה של הפדרציה האירופאית לפריודונטיה[38], בה נקבעה מסקנה כי למחלת חניכיים יש השפעה שלילית תלויית-מינון וסיבוכים בחולים סוכרתיים, וראיות שמראות סיכון מוגבר לחולים במחלת חניכיים לחלות בסוכרת.
תחזוקה והריון
שינויים רבים מבחינה אנטומית, פזיולוגית ומטבולית מתחוללים במהלך הריון. החלל האוראלי לא נחסך משינויים אלה, וישנה עליה ברגישות לזיהומים בחלל הפה [39][40]. השינויים בחלל הפה במהלך ההריון כוללים: דלקת חניכיים (ג'ינג'יביטיס), היפרפלזיה ג'ינג'יבלית, פיוגניק גרנולומה, ריור מוגבר, ארוזיה של האמייל, קסרוסטומיה וניידות שיניים [39][40]. למרות שההריון אינו גורם להיווצרות מחלה פריודונטאלית, מתרחשת החמרה של המצב הקיים [40].
מחלות חניכיים בנשים הרות הינן בהקשר עם סיכון מוגבר לטרום-לידה [22][41][42]. זיהומים אשר משפיעים על האם במהלך ההריון עלולים לגרום לשינויים ברגולציית ציטוקינים והורמונים; נשים הרות עם רמות גבוהות של PGE2, IL-6 ו- IL-8 בנוזל האמניותי במהלך שבועות 15-20 בהריון ומחלה פריודונטאלית נראו בסיכון גבוה ללידה מוקדמת (לפני שבוע 37) [43][44]. במחקר אורכי שבו השתתפו 60 נשים הרות, הייתה עליה ברמת c-reactive protein (CRP), דבר שהיה בקורלציה חיובית עם דימום ועומק כיסים. אף על פי כן, כל הפרמטרים הפריודונטאלים ומדדי ה CRP ירדו כ6 שבועות לאחר הלידה, זאת ללא שינוי ברמות הפלאק [45]. לכן, ההריון הינה תקופה רגישה מבחינת הבריאות האוראלית, דבר שיכול להשפיע על הבריאות הסיסטמית שלה ושל הילוד. בהינתן העובדה שההריון יכול להשפיע על תוצאות ההריון, מומלץ כי רופאי שיניים יהיו מעורבים באופן פעיל בשמירה על בריאות הפה אצל נשים הרות.
יתר על כן, טיפול פריודונטאלי לא-כירורגי יכול להקטין את הסיכון ללידה מוקדמת בנשים עם מחלת חניכיים [44], ניתן להקטין את השפעתם של הורמוני המין ע"י שליטה טובה בפלאק [46][47], בו בזמן שחוסר היגיינה אוראלית ובריאות הפה יכולים להשפיע באופן שלילי על הנשים ההרות ובריאות העוברים [22]. ניתן להסיק מהאמור לעיל על חשיבות התחזוקות והמעקב אחר נשים הרות. מאחר ושלב התפתחות האיברים מסתיימת סביבות סוף הטרימסטר הראשון, ההמלצה היא שרפואת שיניים שגרתית וטיפולים צריכים להתבצע בטרימסטר השני והשלישי בהם הסיכון לעובר הינו נמוך יותר [39][40]. אולם, טיפולי התחזוקה מומלץ שיתבצעו במשך כל ההריון.
מטופלים אורתודונטים
יישור שיניים הינו טיפול שכיח הן בצעירים והן במבוגרים. התקנים אורתודונטים מקשים על בקרת פלאק יעילה ועלולים לפגוע בבריאות החניכיים. במחקר סקירה שנעשה לאחרונה, נמצא שבריאות פריודונטלית ירודה יותר בנוכחות מכשור אורתודונטי קבוע [48]. בהערכת דלקת ברקמה הפריודונטלית במטופלים במהלך טיפול אורתודונטי, הייתה עליה בפרמטרים פריודונטלים , דבר שמצביע על כך שישנה השפעה להצטברות והרכב המיקרוביוטה התת חניכי וכתוצאה נגרמת דלקת וערכי דימום גבוהים יותר [49]. למרות האמור לעיל, בסקירת ספרות ומטה-אנליזה מ2018 נראה כי טיפול אורתודונטי עם מכשור קבוע כמעט ואינו משפיע על רמת התאחיזה הקלינית [50].
עם הופעת הטיפול האורתודונטי באמצעות פלטות שקופות, מספר מטה-אנליזות הראו כי מטופלים עם פלטות היו עם בריאות פריודונטלית טובה יותר לעומת מטופלים עם מכשור קבוע [51][52][53]. תוצאות דומות נראו בסקירת ספרות בה הראו כי איכות וכמות הפלאק הינה טובה יותר בטיפול עם פלטות לעומת מכשור קבוע [54]. אף על פי כן, במחקר מבוקר רנדומלי נמצא כי שני סוגי הטיפולים (פלטות ומכשור קבוע) היו בהקשר עם דלקת חניכיים ורמות גבוהות יותר של פלאק [55]. נמצא שהססטוס הפריודונטאלי השתפר בשתי קבוצות הטיפול לאחר מעורבות של שיננית [56], דבר שמדגיש את חשיבות ההדרכה להיגיינה אוראלית לפני, במהלך ולאחר הטיפול.
פריודונטיטיס עם מעורבות חותכות-טוחנות (ידוע בעבר כאגרסיב פריודונטיטיס) מאובחן בדרך כלל באוכלוסיה צעירה [57]. הקשר האינטמי בין המכשור האורתודונטי לבין רקמת החניכיים בעל השפעה הרסנית על היגיינה אוראלית והצטברות פלאק, וכתוצאה תורמת להחמרה בדלקת החניכיים, ואף מהווה סיכון להידרדרות כיסים פריודונטאלים [57]. הוכח כי תחת שליטה נאותה בפלאק, הפרמטרים הפריודונטאלים נשארים יציבים במהלך הטיפול האורתודונטי [58]. לכן, ההמלצה היא לעשות בדיקה פריודונטלית לפני, במהלך ולאחר טיפול אורתודונטי.
גישות פריודונטליות-אורתודונטיות זכו לתשומת לב גוברת בשנים האחרונות, והפכו ליותר נפוצים בקרב מבוגרים. הטיפול מהוה אתגר משמעותי בקרב אנשים הסובלים ממחלת חניכיים, זאת עקב העובדה שישנו סיכון להידרדרות המחלה הפריודונטאלית במהלך הטיפול האורתדונטי. אף על פי כן, אבחנה מדוקדקת וניהול פרטני של המטופלים שעלולים להיות תנודתיים/ הפכפכים יכול להפחית את הסיכון [59]. יש לתכנן בקפידה טיפול אורתודונטי למטופלים פריודונטלים, עם שיתוף פעולה הדוק בין הפריודונט והאורתודונט.
מרווחי זמן בין תחזוקות
כבר הוכח כי שליטה על הפלאק העל-חניכי אינה משפיעה על ההרכב החיידקי התת חניכי בעומק הכיס הפריודונטאלי [60]. מחקרים מוקדמים הראו כי אם אין היגיינה אוראלית נאותה לאחר טיפול, מיקרוביוטה חדשה אשר מכילה ספירוטות ורודים מוטיליים תוקם תוך 4-8 שבועות [61]. עם הזמן מיקרוביוטה דומה בהרכבה לזאת שלפני הטיפול עלולה להיבנות מחדש. לכן, ישנה חשיבות להפרה מחזורית של הביופילם הבקטריאלי. נגעים פריודונטאלים נבדקו לאחר סילוק אבנית והטרייה במפגש אחד או במספר מפגשים (full mouth/multiple session), ונמצא כי מניעת ההתיישבות מחדש של החיידקים בכיס הפריודונטאלי נמנעה באופן טוב יותר בטיפול כלל-הפה (full mouth scaling and root planing – SRP). נמצא כי ישנה הפחתה משמעותית בחיידקים כדוגמת P. gingivalis, T. denticola ו- T. forsythia בכיסים הפריודונטאלים לעומת הבדיקה לפי הניקוי בשתי הקבוצות [62].
במודל הערכת סיכון למחלת חניכיים (periodontal risk assessment – PRA) ע"י Lang & Tonetti הוערכה התקדמות המחלה הפריודונטאלית בנוסף לאובדן שיניים במספר אוכלוסיות [63]. אף על פי כן, לא הסיקו מסקנות לגבי אורך האינטרוואלים בין מפגשי התחזוקה במטרה לשמור על יציבות פריודונטאלית. יתר על כן, סקירת ספרות סיסטמית הראתה כי אין מספיק ראיות שתומכות או מפריכות את המנהג שמעודד מטופלים להגיע לבדיקה ומעקב כל 6 חודשים [64].
לעת עתה, הערכת הסיכון להתקדמות מחלה פריודונטאלית הינו המפתח להחלטה בנוגע לאינטרוואלים בין התחזוקות לכל מטופל באופן אינדווידואלי [63][65]. הרציונאל מאחורי אינטרוואל ה-3 חודשים מוסבר על ידי כך שישנו מספיק זמן לlong junctional epithelium להיבנות, הפלורה התת חניכית הספיקה להיבנות מחדש, זהו פרק זמן מספק להערכת רמת ההיגיינה האוראלית של המטופלים והריפוי שלאחר טיפול לא-ניתוחי כבר הושלם [65]. גורמי הסיכון שצריכים להילקח בחשבון הינם מצב בריאות החניכיים הנוכחי – דימום, עומק כיסים והצטברות פלאק, השפעות גנטיות, השפעות סיסטמיות – סכרת, תרופות השפעות מקומיות ואורחות חיים. לבסוף, יש לקבוע תדירות תחזוקות למטופלים בהסתמך ההערכה לסיכון – גבוהה, ממוצעת ונמוכה [65]. במחקר רטרוספקטיבי על כיסים שאריים, פותח אלגוריתם לחישוב מרווחי SPT. בכדי להגיע ולשמור על יציבות פריודונטאלית במהלך SPT, יש להסתמך על נתונים כמותיים אינדווידואלים מפרופילים של כיסים שאריים [66]. הקלסיפיקציה החדשה בפריודונטיה – staging & grading – מ2017 workshop [2], מציעה שגם אם ישנה אלימינציה של פקטור מורכבות לאחר טיפול, הstage לא אמור להשתנות לרמה נמוכה יותר. זאת כי יש לקחת בחשבון את המורכבות של ה stage המקורי. מהצעה זו משתמע, כי גם לאחר טיפול חניכיים, על המטופל להישאר מתוחזק היטב ותחת פיקוח צמוד.
לאחרונה, הוצגה גם דיאגרמה להערכת רמת סיכון בקרב מטופלים עם שתלים דנטאליים, המסתמכת על שמונה פרמטרים, לרבות היענות לתחזוקות. ישנו צורך בשני פרמטרים לפחות בקטרגוריית הhigh-risk בכדי שמטופל יוגדר בסיכון גבוה. בנוסף, חשוב לציין שלא ניתן לעשות מודיפיקציה למטופל עם היסטוריה של פריודונטיטיס, ולכן פיצוי על הסיכון הגבוה יבוצע על ידי מזעור פרמטרים נוספים [67].
סיכום ומסקנות
תחזוקה פריודונטאלית הוכחה כחשובה במספר אספקטים: שימור שיניים, שתלים, בריאות אוראלית, מניעת הידרדרות מחלה פריודונטלית ואף לבריאות הכללית. התחזוקה הפריודונטלית מגיעה כטיפול משלים לאחר הכנה ראשונית עם/בלי טיפול פריודונטלי אקטיבי ובבסיסה היא טיפול מניעתי ממושך. ההתמדה בביקורי תחזוקה בפרקי זמן קבועים שנקבעים על סמך הפרופיל האינדבידואלי של כל מטופל בנפרד, תצמצם ואף תמנע הידרדרות בבריאות החניכיים. סקירת חלל הפה במהלך פגישות התחזוקה יכולה לסייע בזיהוי מוקדם של פתולוגיות שונות. חשיבות רבה לתחזוקה קיימת גם באספקטים מדיקולגלים וחיזוק הקשר עם המטופל.
The importance of periodontal maintenance in modern times
Juan Khoury, Yaniv Mayer
Department of periodontology, School of graduate dentistry, Rambam health care campus, Haifa, Israel
Periodontitis is a complex infectious disease. Once periodontal health is achieved, the compliance and supportive periodontal therapy seem to be major factors in preserving it. Well maintained patients show lower mean periodontal pocket depth (PPD), less bleeding on probing (BOP), good plaque control, lower mean tooth loss, a decreased rate of bone loss, less peri-mucositis/peri-implantitis and consequently reduction in implant loss. On the other hand, subjects that do not complete the recommended course of supportive periodontal therapy (SPT) and whom do not follow regular maintenance, show a deterioration of the periodontium and peri-implant tissue. Current evidence highlights the importance of oral health in pregnant women as well as diabetic patients, while presenting the two-way negative impact each one has with periodontitis. A periodontal risk assessment (PRA) or implant disease risk assessment (IDRA) should be taken into consideration when planning intervals, providing an individual-based supportive treatment plan and therapy.
רשימת ספרות:
כל הזכויות שמורות להסתדרות לרפואת שיניים בישראל
כיכר דיזנגוף 9, תל אביב יפו
